מסכת קצרה של קריאה ושירה על תכניו של שביעי של פסח מן התורה והמקרא, ספרות חז"ל, ספרות ההלכה ויצירת ימינו. דרך להעשרת שולחן החג או הטיול המשפחתי.
שירה ותלונה, שמחה ודאגה – יוצאים לדרך ארוכה
הרב גלעד קריב
מסורת עתיקת יומין קושרת בין היום הטוב השני של חג הפסח לנס הצלתם של בני ישראל על שפת הים. החשיבות הרבה שנותנת המסורת שלנו למאורע הגדול של חציית ים סוף, כפי שניתן ללמוד מאזכוריו הרבים של המאורע בספרות הנביאים והתהילים, הביאה את חכמינו להעמיד את השחרור ממצריים על שתי רגלים: האחד – ליל השימורים של היציאה, אותו אנו מציינים בליל הסדר וביום הטוב הראשון. השני – ליל השימורים של חציית הים בחרבה, אותו אנו מציינים בסיומו של החג. לחצו כאן לקריאת המשך המאמר
זמן לאהבה – שיר השירים וחול המועד פסח
הרבה גליה סדן
המסורת קשרה יחדיו בחג הפסח את דוד ושלמה: את שירת דוד נקרא כהפטרה לשביעי של פסח, ואילו בשבת חול-המועד נהוג לקרוא את שיר השירים, המיוחס על פי המסורת לשלמה. דוד לא אהב אף אחד, מלבד את דוד, כמובן, אבל זכה להערצתם ואהבתם של ההמונים, וגם לאהבתה של מיכל האומללה ולאהבתו של אחיה, יהונתן. על שלמה, לעומתו, נאמר ש"אהב נשים נוכריות רבות ואת בת פרעה", ובמילה "רבות" מתכוון הכתוב, כזכור, לאלף נשים, לא פחות. נו, ומי שאוהב אלף נשים, כאילו בעצם לא אהב אף אחת. לחצו כאן לקריאת המאמר המלא
רגע אחרי חציית הים – רגע לפני הצעידה אל תוככי ההיסטוריה
הרב יהוידע עמיר
ספירת העומר מחברת בין רגע היציאה ממצרים, שחגגנו בליל הסדר, למתן התורה שיעמוד במרכזו של חג השבועות. יום אחר יום אנו צועדים בנתיב-הזמן העיקרי שהמסורת היהודית מזמנת לנו, זה שבין השחרור מהעבדות החיצונית הכפויה עלינו לחירות המסומלת בעבודת האל ובאימוץ תורתו. ואכן, נתיב זה הוא המציין את לבו של הזיכרון ההיסטורי היהודי. כל קריאת שמע מזכירה את יציאת מצרים; הרגַלים כולם – גם חג הסוכות – מוקדשים להליכה זו היוצאת ממצרים והמתנהלת במדבר. רגעים אלה משתווים במשמעותם רק לרגעי הבריאה עצמה, לראשית שממנה נובעת ההיסטוריה כולה. ועל-כן אין זה פלא שיום השבת הוא בו בזמן "זכר ליציאת מצרים" ו"זיכרון למעשה בראשית". לחצו כאן לקריאת המאמר המלא
