שלום לכולם, היום הוא יום חג לכולנו. חברי התנועה ליהדות מתקדמת בישראל ואוהדיה – מקרוב ומרחוק – מיהל ולוטן בדרום ועד כרמיאל, הר חלוץ ונהריה בצפון התכנסנו ובאנו לוועידה הדו-שנתית של התנועה, ומי שמשתתף לראשונה, ולא היה נוכח עדיין בתפילת ערבית בערב שבת בה משתתפים אלף איש ויותר על הדשא של שפיים אל מול הים, לא ראה תפילת ערבית מימיו!
הועידה הדו-שנתית היא לא רק יום חג; היא גם הזדמנות להתבונן לאחור ולראות מה השגנו, היכן התקדמנו והיכן נכשלנו בשנתיים האחרונות – ולהתבונן קדימה - לאן מועדות פנינו וכיצד נתמודד עם האתגרים הקשים העומדים בפנינו.
מכובדי, הם יושבים אולי עכשיו, אי שם במרומים, בסמוך לכסא הכבוד. אברהם, משה ומרים, דבורה ודוד, עמוס וישעיהו,יוחנן בן זכאי ויהודה הלוי,הם ורבים אחרים – אלו שידעו להעיז, לשאול ולהקשות כנגד בורא עולם ואדם, לפרוץ מסגרות מוכרות, לעזוב בית או חברה מוכרת ומפנקת, הם שידעו לברוא חלומות ותקוות ולטלטל אדם, קהילה ,עם ועולם.באם היו זוכים כבאגדה המפורסמת על משה שזכה לקפיצת הדרך והזמן וביקר בבית מדרשו של רבי עקיבא...
לו היו זוכים הם לקפיצת הדרך ולבחור היכן ואיך לבטא את יהדותם בשנת תש"ע, הם המאמינים, האמיצים והיצירתיים לא היו לפי תחושתי בוחרים במאה שערים, או בגבעות יצהר ותפוח,לא בחדרי סוחרי הבורסה ברחוב אחד העם בתל אביב, לא במשרדי מנהלי חברות הסחר בבני אדם הממלאים את ארצנו לעיפה בעוולות ובניצול. האם אתם רואים אותם בוחרים בתפקיד משגיח כשרות או פקח שבת או גיור?
אני מודה לכם על ההזדמנות להיות איתכם היום. אני מביא עמי ברכות מנשיא האיגוד ליהדות רפורמית בצפון אמריקה, הרב אריק יופה ויושב הראש שלנו, מר פיטר וידהורן. אבל בעיקר, אני נושא עמי ברכות ומסר של תמיכה מכתשע מאות קהילות רפורמיות, ומכמליון וחצי יהודים רפורמים בארצות הברית ובקנדה.
לפני כחודשיים, יהודים ברחבי העולם התאספו סביב שולחנות ליל הסדר, וסיימו בתקווה "לשנה הבאה בירושלים". המסורת שלנו משתמשת במילים הללו גם בכדי להתחיל מסע - מסע מעבדות לחירות, ממצרים להר סיני. חג השבועות, שחגגנו לפני כשבוע , מסמן את תחילתו של מסע אחר, הפעם זהו מסע דרך ההיסטוריה. גם המסע שמתחיל בועידה הנוכחית הוא מסע ושליחות אל העתיד-אל העתיד שלנו.
הרבה ד"ר דליה מרקס, מרצה בכירה לליטורגיה ולמדרש בHUC
חבריי, חברותיי, השבת נקרא את פרשת בהעלותך, שבה מסופר על תפקידי הלוויים, מוקדם יותר סופר על "מפקד הלוויים", ספר במדבר כולו מכונה גם "חומש הפקודים". גם אנחנו היום כולנו במפקד, התפקדנו ובאנו ליום חגנו, לוועידת התנועה ליהדות מתקדמת בנושא תפילה ישראלית.
יותר משהייתה היהדות הרפורמית מהפכה תיאולוגית או הלכתית, היא הייתה מהפכה ליטורגית. פעמיה נשמעו בקול הצלול ביותר בחיי בית-הכנסת על סדריו ותפילותיו. אוהדיה ומתנגדיה של הרפורמה מתייחסים בראש ובראשונה לתפילתה, ועל-אף התמורות הגדולות והקטנות שידעה התנועה לאורך כמאתיים שנות קיומה, חשיבותה של התפילה בה עודה מרכזית, מקור כוחה ואף מקור אתגריה - בתפילתה.
