ההגדה של פסח היא הטקסט הליטורגי הנפוץ ביותר בעם ישראל. יהודים רבים יותר מבקרים, אמנם, בבתי הכנסת בימים הנוראים מאשר בפסח, אך ליל הסדר הוא האירוע שבו הם משתתפים יותר. זאת, מפני שהוא נחוג בקרב המשפחה, והאחריות לתכניו של האירוע ולביצועו מוטלת על בני המשפחה; אין הם יכולים להסתמך, בדרך כלל, על חזן או רב, שינהלו את הסדר בעבורם.

האווירה המשפחתית, הטעמים המיוחדים, הטקסים המיוחדים וההתכנסות בצוותא הופכים את ליל הסדר למרכזי כל כך. נימים סמויים קושרים בין המסובים ומקשרים אותם עם העבר ההיסטורי של העם, ולא פחות מכך, עם המסורות של כל משפחה ועדה ועם ההיסטוריה הפרטית של כל אחד ואחת מן המסובים. על כן, דווקא בלילה זה חשוב לשים לב למקום הנאות שניתן לכל אחד ואחת ממסיבי הסדר.

נשים רבות חשות שהמסורת היהודית מותירה אותן אילמות וחסרות ייצוג . לא נוכל להתכחש להדרת הנשים מן הזירה הציבורית לאורך דורות רבים, רבים מדי, אבל דומה שבמקרה של האירועים העומדים בבסיסו של חג הפסח, דווקא עיון במקורות המסורתיים, יכול לזרוע אור יקרות על פועלן של נשים יהודיות. קריאה במבט רענן במקורות, המאפשרת לנשים לחזור ולתבוע את המקום הראוי להן, אינה מעשה של תחכום אינטלקטואלי ובוודאי לא של עיקום המקורות. ובה בשעה יש בקריאה כזו אלמנט של גאולה. גאולה של קולות רבים וזכים, והלוא גאולה הוא אחד מהעניינים המרכזיים של חג הפסח.

נשים רבות מבקשות עתה לא רק להשוות חלקן לזה של הגברים, אלא למצוא בשולחן הסדר דרכים לאפיין את תפקידן ואת מקומן בנרטיב הלאומי והמשפחתי. לפניכם מספר מנהגים שהולכים והופכים פופולריים במשפחות רבות. אלו הן רק דוגמות אחדות, שבאות להראות את המחויבות שלנו למסורת אבותינו-אמותינו, לשמירתה ולחידושה:

א. סמלים חדשים ומשמעים חדשים:

1) כוס מרים- גביע ובו מים צלולים מצטרף לכוס אליהו, זהו גביעהּ של מרים המסמל את פועלה בסיפור הפסח, ובמיוחד את בארה הניסי של מרים, שלפי המסורת הלך עם ישראל בדרכם במדבר והשקה את העם בצמאונו. לפי המסורת, שב בארה של מרים וצף מדי פעם ומרפא את הטובלים בו (ויקרא רבה, כ"ב, ד).

2) תפוז על צלחת הסדר– מנהג זה יודע יותר מהסבר אחד. אחד ההסברים מספר על אישה שפנתה בשאלה לרב ידוע: "מדוע אישה אינה יכולה לשמש כרבָּה?". הרב השיב בחביבות ואמר: "מקומה של אישה כרבָּה, דומה למקומו של תפוז על צלחת הסדר". מאז, נוהגות משפחות רבות להוסיף תפוז לצלחת הסדר...

3) טקסטים חלופיים–לנוסח ההגדה המסורתי, הוסיפו בהגדות רבות טקסטים ובהם דגש על מקומן של הנשים במעשה הפסח. לדוגמה: נכתבו כמה נוסחים חלופיים למדרש על ארבעת הבנים. אחד מהם נמצא בהגדה של תל"ם.

"כמשה מרים ובני ישראל, לך ענו שירה בשמחה רבה..." - בקהילות רבות מאוזכר חלקה של מרים בגאולת מצרים בהוספת שמה לשמו של משה, לא רק בפסח, אלא גם בברכת גאולה הנאמרת בתפילות היומיום. גם בטקס ההבדלה מוזכרת מרים הנביאה בבתים רבים לצדו של אליהו הנביא.

ב. החיאה של סמלים ישנים שנשכחו

1) דג על צלחת הסדר - המסורת להוסיף מאכל לשולחן הסדר קדם בהרבה לתפוז ולמהפכה הפמיניסטית. ר' אלעזר מוורמיזא (אשכנז, המאה הי"ג) הסביר שהביצה והזרוע בקערת הסדר עומדים כנגד שני המנהיגים משה ואהרן והוסיף: "ויש משימין עוד תבשיל אחד זכר למרים" (מעשה רוקח נט, עמ' יז). המאכל השלישי בצד הביצה והעוף הוא דג. סמל ללויתן שיאכלו הצדיקים בגן עדן לעתיד לבוא אבל אולי גם סמל לפריון וסמל למים שעליהם השיטה את משה אחיה ולבאר הפלאית שבה השקתה את ישראל. שלושת המאכלים מנכיחים את תרומתם הייחודית של שני האחים ושל האחות, משה, אהרן ומרים.

2) ארבע הכוסות הן ארבע האמהות - הרב ישעיה הורביץ ("השל"ה הקדוש"), שפעל במאה הי"ז באשכנז, מסביר ששלוש מצוות היסוד בחג: פסח, מצה ומרור הן כנגד שלושת האבות, ואילו ארבע הכוסות הן כנגד ארבע האמהות:

שרה כוס ראשונה, אשר בחר בנו מכל העמים, כי כשם שאברהם אבינו בחר מהעמים וגייר את האנשים, כן שרה גיירה הנשים; רבקה כוס אגדה, 'מתחיל בגנות ומסיים בשבח', כן התחילה ... [ב]עשו וסיימה ביעקב ...; רחל כוס ברכת המזון, שיוסף בְּנהּ כִּלכֵּל כל בית ישראל, והיא היתה עקרת הבית, [ונאמר]... 'אין ברכה מצויה בביתו של אדם אלא בשביל אשתו' (בבלי, בבא מציעא, נט ע"א); לאה ברכת השיר כוס רביעית... ואומר הלל הגדול, כל מיני הילוּל מִלאה שאמרה "הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת ה'" (בראשית כט, 35) וממנה בא ... משה רבנו עליו השלום" (על פי שני לוחות הברית, פסחים מד).

ג. סמלים ישנים ומשמעים חדשים

לשונות הגאולה והפדות הזרוּעות לאורך ההגדה, נאמרות בתקווה לעידן של חרות לָכל. בעוד שבכמה הגדות אשכנזיות עתיקות מובא ציור של אב הסדר המצביע על אשתו ואומר: "מרור זה", כהתבדחות גברית פרטית. הגדות חדשות מבקשות דווקא להדגיש את המרורים שהיו לא אחת מנת חלקן של נשים לאורך ההיסטוריה.

*

זכינו לחיות בדור שבו נשים רשאיות להשמיע קולן באומר ובדברים, שבו זכויותיהן, ולוּ זכויותיהן הפורמליות - שוות. אבל אל לנו לשכוח שהמאבק על שיוויון ערך האדם, ובכלל זה על שיוויון האישה - עודו מתנהל. בחג זה נביע שוב את מחויבותנו לקדש את צלם האלהים בעולמו, זכר ונקבה.