הם יושבים אולי עכשיו,אי שם במרומים, בסמוך לכסא הכבוד.
אברהם ,משה ומרים,דבורה ודוד,עמוס וישעיהו,יוחנן בן זכאי ויהודה הלוי,הם ורבים אחרים – אלו שידעו להעיז, לשאול ולהקשות כנגד בורא עולם ואדם, לפרוץ מסגרות מוכרות, לעזוב בית או חברה מוכרת ומפנקת, הם שידעו לברוא חלומות ותקוות ולטלטל אדם, קהילה ,עם ועולם.
באם היו זוכים כבאגדה המפורסמת על משה שזכה לקפיצת הדרך והזמן וביקר בבית מדרשו של רבי עקיבא...
לו היו זוכים הם לקפיצת הדרך ולבחור היכן ואיך לבטא את יהדותם בשנת תש"ע, הם המאמינים, האמיצים והיצירתיים לא היו לפי תחושתי בוחרים במאה שערים, או בגבעות יצהר ותפוח,לא בחדרי סוחרי הבורסה ברחוב אחד העם בתל אביב, לא במשרדי מנהלי חברות הסחר בבני אדם הממלאים את ארצנו לעיפה בעוולות ובניצול. האם אתם רואים אותם בוחרים בתפקיד משגיח כשרות או פקח שבת או גיור ?
האם מי מהם היה מצביע בעד חוק הגיור שעומד בגירסתו המקוממת לפני כנסת ישראל ? ספק, אני מאמין שהם היו מגיבים במרץ ובאופן ליברלי ובכך נענים לאתגר הציוני אותו מציבה בפנינו העליה המבורכת מחבר המדינות ומסעי בנינו ובנותינו למרחבי ארצות הים.
הם היו מגירים ולא כבית שמאי. הם היו מקרבים עולים וחילונים ליהדות, הם היו מבינים את העידן החדש שזועק לשוויון בין המינים, לפתיחות ולא להסתגרות, שמתעב גזענות וקיצוניות.
הם היו מבינים שבעידן שאחרי אושויץ ובימי תקומת ישראל וקיבוץ הגלויות, לנוכח אתגרי החילון וההתבוללות שבדורנו – שהתגובה היהודית הראויה היא קירוב לבבות, חידוש ותמורה, אהבה וחמלה....זו היא הרי דרכנו.
ובלשונם של הנביאים : " כי חסד חפצתי ולא זבח ודעת אלוהים מעולות" (הושע ו), " עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלוהיך" (מיכה ו).
סביר להניח שהם היו יושבים עימנו כאן ומצדיעים לכם, חבורה נפלאה של מתנדבים ופעילים, אנשי שורה, רבנים וצוות נהדר שלמרות המגבלות והקשיים,העדר תקציבים והכרה – העמדתם תנועה לתפארת.
היו גאים ביצירה שלנו.אבל זיכרו זו רק ראשית הדרך.
לעם ישראל היושב בארצו רבת האתגרים מגיע קול יהודי הרבה יותר ערכי וטוב מקולם של ליצמן ואיתמר בן גביר.לצד החברים המכבדים אותנו כנתן שרנסקי ובוזי הרצוג יש מקום לקולנו ולדרכנו.
חברותי וחברי, חזקו את השותפות בין הקהילות לרבנים ולאנשי הצוות המקצועי, בין מטה התנועה לשטח, ביננו לשאר הארגונים הנאבקים למען ישראל כחברה פלורליסטית ושוויונית. היו אמיצים,שיברו שבלונות מוכרות ועייפות, העיזו !
הביאו את קולה של היהדות הייחודית שלנו לרחובה של עיר, לצמתים, למרכזי התרבות ולמוסדות החינוך והכניסו את קולו של הרחוב והמרחב הישראלי לבתי הכנסת שלנו.
העזו ואל תפחדו.....אני מתאר לעצמי שמחדשים ופורצי דרך כמשה ויוחנן בן זכאי היו יכולים לחיות טוב כיהודים גם עם פחות חצי קדיש מדי פעם, או עם קול גיטרה בשבת כדי להרבות קדושה ודור צעיר שיקרא כפי אבותינו ואימותנו בזמנם: " אדני שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך".
תהילתו, היא תהילתנו, היו גאים בעשייתנו, זו שפרצה גבולות והעמידה לא רק קהילות ומפעלים חינוכיים, מרכז לפלורליזם תוסס ומפעלי צדקה, אלא גם היתה סמן לאירגונים אחרים שצמחו בעקבות עשייתנו.
