פורים | מאמרים ושיעורים 

בשער זה תוכלו למצוא מאמרים הנוגעים להיבטים מגוונים של חג הפורים – הקשר בינו לבין יום הכפורים, הומור שמחה ואמונה, נשים גברים ומערכות היחסים ביניהם כמו גם נסיונות להתמודד עם תכנים מורכבים במגילת אסתר – תכנים של שנאה ונקמה

בספר ויקרא י"ט,ד' כתוב: "אל תפנו אל האלילים ואלוהי מסכה לא תעשו לכם אני ה' אלוהיכם". נשאלת השאלה מדוע מציינים איסור באמונת אלילים וגם איסור באמונת אלוהי מסכה - האומנם אינם זהים? מהו ההבדל? הלא האיסור הכללי נגד עבודת אלילים צריך לכלול גם עבודת אלוהי מסכה! ואני מוסיפה את השאלה: איך האיסור הברור הזה מתקיים עם המנהג הוותיק והמקובל להתחפש במסכות בחגיגות פורים? לחצו כאן לקריאת המאמר המלא

בספרו של אומברטו אקו "שם הורד" עוסקת העלילה במסה נעלמת של הפילוסוף אריסטו, שדנה בהומור. נזירים ודמויות עסיסיות אחרות המאכלסות מנזר בימי הביניים מתים בזה אחר זה, עד שמתברר בסוף שאיש דת קנאי הורג אותם, כדי שתוכן החיבור של אריסטו לא ייוודע. וכל כך למה? כי היכולת לצחוק נתפסת כאיום ישיר על האמונה באל הנורא והאיום. ההומור חותר תחת כל שלטון, מערער את יסודותיו ומחליש כל כוח אבסולוטי. ואולי ראשית המהפכה המודרנית אינה בספקנות המהוללת, אלא במה שקדם לה – הצחוק החופשי, שנגדו היה הנזיר של אקו מוכן להילחם עד מוות? לחצו כאן לקריאת המאמר המלא

"גלות", על פי מילון אבן-שושן, אינה רק "עקירה מאולצת מארץ המולדת", אלא גם "שהות בארץ נכרייה", ו- "כינוי לחיי נדודים, סבל ומצוקה". השימוש במונח "גלות" במאמר זה מבטא רעיון מורכב של "אי-בית", של זרות וניכור, ובמובן עמוק יותר – את תחושתם של אלה שאינם נמנים על "ההגמוניה". אנשים ונשים החשים שזהותם (הדתית, הלאומית, המגדרית וכו') אינה זהותו של הכלל בתוכו הם חיים, ומתוך כך הם חיים כזרים בעולמם. תחושות אלה יכולות להפוך ל"סבל ומצוקה", כאשר הכלל, מצידו, אינו רגיש לקבוצות אלה, ואינו מאפשר להן לבטא את זהויותיהן העצמאיות. לחצו כאן לקריאת המאמר המלא
 

במגילת אסתר מופיעים כמה מן התיאורים הקשים ביותר של דיכוי נשים: מלכה המגורשת בשל אמירת "לא" לגבר; חוק נגד סירוב נשי; נערות צעירות המטופלות שנה שלמה בשמנים ובתמרוקים כדי להכשירן לתפקיד; קטינות הנלקחות מבתיהן ונכלאות בהרמון; גבר מבוגר הבועל בתולות לתיאבון; ועוד תיאורים שונים ומשונים במסורת דיכוי הנשים שידעה האנושות מאז ומעולם. לא פלא שמגילת אסתר היא אחד הספרים המקראיים השנואים ביותר, ולא רק על פמיניסטיות. לחצו כאן לקריאת המאמר המלא

 
לא רק אנחנו מתחפשים בפורים, מגילת אסתר עצמה כולה הסתר וחילופים. מעניינים במיוחד מקרים של חילופי מין וערעור זהותם המגדרית. קחו למשל את הסריסים, אלה שתפקידם היה לשמור על הנשים כשאלה התכוננו למפגש עם המלך אחשוורוש ולספק להן את כל צרכיהן. הסריסים הם גברים שניטלה מהם גבריותם, הם שרויים בעולם נשי אבל אינם נשים, תפקידם לסייע לנשים ולשמש בני בריתן אבל באותה עת גם 'לשטר' אותן. לחצו כאן לקריאת המאמר המלא
 

 
המגילה מספרת על המשתה שאחשוורוש עורך, מאה ושמונים ימים של ראווה בפני שריו ועבדיו. בתום ששת חודשי המשתה הזה, הוא עורך משתה לכל אנשי שושן. המשתה ההמוני נמשך שבעה ימים. בזמן משתה זה עורכת ושתי משתה לנשים. לחצו כאן לקריאת המאמר המלא

 
חייו של מלך טובים וראויים לכל קנאה. שכן כל דבר בו יחפוץ - בהישג ידו נמצא; הוא אינו נדרש לאיפוק או לדחיית הסיפוק, וכל העם מגויס למלא רצונו - לבדרו. ומי אם לא אחשוורוש - מלך נהנתן, רודף משתאות ונשים – חלומו של כל גבר מגשים, להיות כתינוק בן-יומו שדחפיו-גחמותיו נענים. לחצו כאן לקריאת המאמר המלא


שמחה, נקמה, עמלק ופורים: הצעות שונות להתמודדות עם הקושי שבמגילה

 
שמחת פורים שונה משמחת כל חג אחר. כאן מתחלפים כובד הראש והמסגרת ההלכתית המתחמת, המאפיינת כרגיל את חגי ישראל, בשמחה קרנבלית פורצת גבולות, במצווה "להתבסם" בשתיית יין עד שכרות ממש; כאן מחליפות התחפושות הנועזות את בגדי החג ורעש הרעשנים מחריש את קול הקורא במגילה. גם סיפורו של חג פורים שונה מהסיפורים העומדים ביסוד כל חג ומועד המצוינים בלוח השנה העברי. לחצו כאן לקריאת המאמר המלא
 

מסכן חג הפורים ! מבין כל חגי ישראל דומה כי אין חג עברי אחר בו קיים פער כה גדול בין האהדה העממית לה הוא זוכה לבין תחושות חוסר הנחת של מלומדים והדיוטות בנוגע למסד הרעיוני ולמסרים החינוכיים שלו. בלי להתכחש ליופייה הספרותי של המגילה, הרי שפרקיה האחרונים מותירים רבים מאתנו עם תחושות מעורבות ואולי אף עם טעם קצת מריר. מעשה הנקמה המתואר בסיומה של המגילה (בין השאר, באמצעות התיאור הבא: "ויכו היהודים בכל איביהם מכת חרב והרג ואבדן ויעשו בשנאיהם כרצונם" (אסתר, ט', ה')), אינו נקרא בקלות על ידי הקורא בן זמננו ורק המולת הרעשנים, מנהגי הקריאה הססגוניים של שמות בני המן והאווירה הכללית מסיטים את הדעת מפשוטם של דברים. לחצו כאן לקריאת המאמר המלא

השבת שלפני חג הפורים נקראת "שבת זכור" על שום מילת הפתיחה של הקטע (מסוף פרשת כי-תצא) שקוראים בה:"זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע ולא ירא אלהים. והיה בהניח ה' אלהיך לך מכל אויביך מסביב בארץ תמחה את זכר עמלק מתחת השמים, לא תשכח" (דברים, כ"ה, י"ז-י"ט). עמלק הוא אחד מעממי הארץ הקדומים שישבו ונדדו בנגב ובחצי האי סיני ונלחמו בבני ישראל בעת נדודיהם במדבר. הם הציקו לישראלים כל כך עד שנתגבשה הדעה כי "מלחמה לה' בעמלק מדור דור" (שמ', י"ז, ט"ז). משהוקמה המלוכה הייתה המלחמה בעמלק אחת מפעולותיהם החשובות של מלכי ישראל. לחצו כאן לקריאת המאמר המלא

 
בפורים של שנת תשנ"ג, 1994, נכנס רופא יהודי בשם ד"ר ברוך גולדשטיין למערת המכפלה שבחברון ופתח באש לעבר המתפללים המוסלמים ששהו במקום. 30 איש נהרגו ועוד עשרות נפצעו בדרגות חומרה שונות. נחשול של מהומות פרץ ברחבי הגדה, והצבא נקרא להתפרס בשטחים בכדי לדכאן. אני עמדתי לסיים את פרק ההכשרה כלוחם, ופלוגתי נשלחה לחברון וסביבתה. כל החופשות המתוכננות בוטלו. חוסר הוודאות הציפה את חיינו הצעירים. מה יהיה? לאן עוד נישלח? האם יוחזרו ימי החופשה האבודים? האם קורס מפקדי הטנקים (אליו הייתי מיועד) יפתח במועדו?  לחצו כאן לקריאת המאמר המלא

 
לעתים נראה שכל הפרויקט האנושי הוא מלחמה בזמן. והנה דווקא אדר א', אותו חודש צנוע, שבא ונדחק ועיבר לנו את השנה, מציג תמונה של פיוס. הרבה דליה מרקס מקבלת את פניו.  לקריאת המשך המאמר באתר אבי חי 

 
הרבה דליה מרקס מתקוממת נגד האתוס שקורא להרגיש טוב, להסיט את מה שגורם סבל ולהיות שמח בכל מחיר. אדר ב' וציוויו להרבות בשמחה הוא העיתוי המושלם להסביר לכולם למה.  לקריאת המשך המאמר באתר אבי חי