חנוכה | מאמרים ושיעורים 

שער המאמרים והשיעורים מציע לכם קריאה מגוונת בנושאים נבחרים הקשורים לחג. חלק מהמאמרים עוסקים בחג באופן כללי (מאמרה של הרבה גליה סדן, ושל הרבנים יהוידע אמיר ודן פרת) וחלקם עוסקים בנושאים ממוקדים ( מאמריה של הרבה דליה מרקס על בית המקדש ועל הנשים שבתוכו ומאמרה על חג החנוכה ומקומו בחלוקת לוח השנה העברית, מאמרו של הרב שלמה פוקס על חנוכה ועל מחירה של כוחנות ומאמרים נוספים על גיבורות ונשות החג. אתם מוזמנים לקרוא וליהנות.

כידוע, חג חנוכה לא מופיע בתנ"ך, ונשאלת השאלה מדוע.אפשרות אחת היא, שהסיבה לכך היא מפני שמרד החשמונאים קרה אחרי חתימת הקאנון (אחרי שכבר התנ"ך היה ספר גמור ולא רצו להוסיף דברים חדשים). סיבה זו ניתן לדחות, לאור העובדה שמרד החשמונאים התרחש בשנת 164 לפנה"ס, אבל בימי המשנה (עד בערך 150-200 אחרי הספירה) עוד ממשיכים להתווכח על השאלה איזה ספרים יכנסו לתנ"ך. במשנה קיימים ויכוחים על השאלה האם שיר השירים, רות, קהלת ועוד ייכנסו לקאנון. כלומר, הקאנון עדיין לא היה סגור בתקופת המשנה, וניתן היה להכניס גם את ספר החשמונאים, מפני שהמרד קרה כמה מאות שנים לפני חתימת הקאנון.

טענה אחרת יכולה להיות, שהספר לא נכלל בתנ"ך מפני שלא היה עתיק מספיק. גם טענה זו ניתן לדחות. זאת, בגלל שגם את ספר דניאל סיימו לכתוב בתקופה ההלניסטית, ממש בעת גזירות אנטיוכוס ומרד החשמונאים, וספר דניאל, כידוע, כן נכלל בתנ"ך. נראה, אם כן, שקיימת סיבה אחרת לכך שספר החשמונאים (או ספר המקבים), לא נכלל בתנ"ך, ובהמשך הדברים ננסה להבין מהי.

לחצו כאן לקריאת המאמר המלא

חג החנוכה הוא מהחגים המשפחתיים האהובים ביותר. חג חורפי אינטימי שמוטיב האור שבו עומד בניגוד נעים ללילות הארוכים והקרים בהם הוא מתרחש. אך על טקס הדלקת הנרות הפשוט והתמים הזה מעמיסות קבוצות שונות ביהדות זמננו משמעיות מודרניות שמשליכות את אור החנוכיה לא למודיעין הקדומה אלא לזירת ההתמודדות על מהותה ואופיה של היהדות היום.

חג החנוכה הפך במאה העשרים מיום זיכרון שולי לחג מרכזי, ובמובנים מסוימים לחג החשוב ביותר מבחינה אידיאולוגית. כיצד הפך מועד שאינו מוגדר אף כיום טוב ,שכלל אינו מוזכר בתנ"ך, שגיבוריו אינם אהובים על המסורת היהודית לדורותיה, לעוגן המרכזי של חגי השנה?

לחצו כאן לקריאת המאמר המלא

חודש כסליו מסיים את "תקופת תשרי", השליש הראשון של השנה העברית ולוקח אותנו הישר אל החורף ואל היום הקצר ביותר בשנה. החלוקה של לוח השנה העברי לארבע "תקופות" אינה ייחודית ללוח השנה העברי, היא משותפת לתרבויות רבות ונעשית על ידי חציית השנה באמצעות שני צירים: האחד מחבר בין שני ימי השיוויון (equinox), האביבי והסתווי, שבהם הלילה והיום שווים באורכם; וציר שני (solstice) המקשר בין ימי הקיצון, היינו בין היום הארוך ביותר בקיץ ובין הלילה הארוך ביותר החורף. שני הצירים חוצים זה את זה ומחלקים את השנה לארבע תקופות, בנות שלושה חודשים כל אחת.

לחצו כאן לקריאת המאמר המלא

אידיאות עמוקות ואירועים היסטוריים ראויים לציון מתרגמים ביהדות להלכות דקדקניות, הנותנות לאידיאה או לזכרו של אירוע צורה ממשית ודרך מעשית להעלאתם מחדש למודעות הכלל.

הדלקת הנרות בחנוכה היא המצווה המרכזית בחג ומטרתה – פרסום הנס. הנרות הדולקים נועדו להעיד על אמונה בכוח שמעבר למציאות הטבעית הגלוייה, ולשמש כאות לנוכחות הא-ל בהיסטוריה. פועל יוצא של אמונה זו הוא ראייה של התרחשויות, שמהן צומחת גאולה, כניסים. בשלושה מן החגים עומד הנס כיסוד המכונן של החג. חגים אלה הם שלושת חגי הגאולה: פסח, המציין חירות מעבדות והתכוונות לקראת חירות רוחנית; פורים שבו חוגגים הצלה מאיום ממשי של השמדה פיסית; וחנוכה, שהעילה לכינונו היא ההצלה הרוחנית שהושגה על-ידי הניצחון על היוונים, ביטול הגזירות שנחקקו על-ידם נגד קיום הדת היהודית והחזרת עבודת המקדש לתקנה.
לגבי כל הזמנים האלה קבעו חז"ל שנשים חייבות להשתתף במצוות החג, על אף הפטור הכללי שניתן להן ממצוות אשר לגורם הזמן יש חלק בהגדרתן ("מצוות עשה שהזמן גרמן").

הנימוק המובא לכך הוא: "שאף הן היו באותו הנס" (שבת כג ע"א); הווי אומר: כשם שלאותה התרחשות היסטורית ולמצוקה שקדמה לה ניתנת משמעות בהיותה אירוע כלל ישראלי ולא סקטוריאלי, כך מן הראוי לציינם על-ידי כלל העם, נשים וגברים כאחד. לא זו בלבד שנשים נכללו בגאולה, אלא שבכל האירועים האלה לקחו נשים חלק פעיל בהבאת הישועה. על גאולת מצרים נאמר: "בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים" (סוטה יא ע"ב). על ההצלה שאנו מציינים בפורים אין צורך להכביר מלים. אולם, מהו חלקן של נשים בנס חנוכה? במקרה זה המסורת פחות ברורה. במסגרת חיפוש האשה שבסיפור, מאומצת דמותה של יהודית, שהצליחה לגבור על המצביא הולופרנס ולהביא לעמה ניצחון. אלא שסיפור זה התרחש, ככל הידוע, בתקופה אחרת. מיהי, אם כן האישה שבסיפור החנוכה? לפי מדרשים עתיקים (שכונסו על ידי ילינק באוסף "בית המדרש" הכוונה לבת למשפחת החשמונאים, אשר הציתה במכוון את אש המרד. על-פי הסיפור מרדה בתולה זו בחוק שכונה: JUS PRIMA NOCTUS , לפיו היה על כל כלה לעבור את הלילה הראשון שלאחר נישואיה עם ההגמון. כדי להביע את מחאתה היא התפשטה לעיני כל באי הכיכר וקראה תיגר על כך שצעד זה שלה מעורר חימה וזעם, בעוד שעל המנהג הבזוי של ההגמון עם כל בתולה שנישאת עוברים בשתיקה.

על כל-פנים, נשים חויבו במצוות החגים האלה: בקריאת מגילת אסתר, או שמיעתה, בחג הפורים; ברוב רובן של מצוות חג הפסח, כולל שתיית "ארבע כוסות" דרך חירות; ובהדלקת נרות בחג החנוכה. בשונה משתי המצוות הראשונות, הדלקת הנרות אינה צריכה בהכרח להתבצע באופן אישי על-ידי כל אחד ואחת, ולכאורה די בזה שתודלק מנורה אחת בכל בית. עם זאת, כנראה מפני חיבובה של מצוות ההדלקה, נקבעו באופן ייחודי למצווה זו שלוש קטגורית שונות: קיום מינימאלי של נר אחד בכל לילה; קיום למהדרין שבו ההדלקה היא לפי מספר בני הבית; ו"מחלקה ראשונה" של קיום למהדרין מן המהדרין, שבה ההדלקה נעשית כדעת בית-הילל , בסדר עולה, בהתאם למספר ימי החג.

לפי מנהג "המהדרין" שאותו אימצה ההלכה האשכנזית, בנוסף למנהג "המהדרין שבמהדרין" , על מספר החנוכיות שמדליקים בבית להיות זהה למספר בני הבית החייבים בהדלקה, ומכאן בפשטות שגם על האישה שבבית להדליק נרות משלה. דא עקא, נשים ויתרו על קיום המצווה באופן עצמאי והסתפקו בהדלקה של "בעל-הבית". סיכום המצב הוא אפוא כדלהלן:

1. נשים חייבות בנר חנוכה.
2. ההלכה האשכנזית אמצה את הנורמה של הדלקת נרות על ידי כל בני הבית.
3. נשים לא נהגו בדרך כלל להדליק נרות חנוכה.

יוצא שנשים לא רק ויתרו במקרה זה על הזכות לקיים מצוה באופן עצמאי, אלא שלמעשה הן זנחו מרצון חובה הלכתית החלה עליהן. וכך תמה על העניין בלשונו הציורית, החיד"א (הרב חיים יוסף דוד אזולאי, המאה הי"ח) הכותב כדברים האלה: מדוע זה פנה הודה והדרה של האישה, ולעומת הילדים הקטנים המדליקים ומשולים למאורות, נשארת היא בצל, רחוקה מן האורה ("ברכי יוסף" על השולחן ערוך, אורח חיים, סי' תרעא).

התירוצים שנתנו רבנים לעניין: "אשתו כגופו" ובעיית הצניעות, שיקפו תפיסות חברתיות מקובלות, יותר משביטאו אמת הלכתית. הדלקה פעילה בטקס דתי, גם אם הוא תוך ביתי, לא התאימה לתפיסה המקובלת של מקומה של האישה בבית ובחברה. נשים העדיפו שלא להשתתף באופן פעיל בהדלקה.

לעומת זאת, הן ציינו את החג בדרך המיוחדת להן: "ונוהגות הנשים שלא לעשות מלאכה בעוד שהנרות דולקות" (שולחן ערוך, אורח חיים סימן תרע) והיו גם מנהגים של הימנעות ממלאכה במשך ימים שלמים בחג. אופן ציון החג – פסיבי, אבל המסר – עצמאות משעבוד תמידי לעבודות הבית וקביעה עצמית של צביון החג.

נשאלת השאלה: האם ויתרו נשים על החירות המתבטאת בעשיית מצווה וביטאו על-ידי כך את הפער בין מצבן לבין מצוות הדלקת הנרות, המבטא חירות ועצמאות רוחנית? או שמא דווקא הימנעותן מן המצווה בטאה חירות אמיתית, על ידי בחירתן (הפסיבית, יש לומר) שלא לקיים את המצווה ככתבה ולציין את החג בדרך משלהן?

ראש חודש טבת הוא זמן טעון, הוא חל בעת הדלקת הנר השביעי של חנוכה, הוא פותח תקופה חדשה ובקהילות צפון אפריקה צוין בו חג הבנות (עיד אל בנאת). בעבר, נחגג כל ראש חודש כחג נשי, אבל ראש חודש טבת צוין בקהילות אלה בחגיגיות יתר על ידי נשים מכל הגילאים.

הסיבה לקביעת ראש חודש טבת כחג הבנות אינה ידועה. לפי סברה אחת מועד זה נבחר מפני שביום הזה, "בְּיוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי" (עזרא י, 16), הוחלט בימי עזרא על גירוש הנשים הזרות, ונשות ישראל חגגו את לכתן של צרותיהן. אין בידינו להוכיח את אמיתות הסברה הזו אבל כאן נספר על שלוש נשים מיוחדות, שסיפוריהן נקשרו בחג הבנות. בנבדל מן המסורת הקושרת את החג לגירוש הנשים הנכריות, שלושת הסיפורים הללו הם סיפורים של סולידריות ואחווה.

להורדת המאמר המלא

 
"נס גדול היה פה" מספר לנו הסביבון בעקבות הסיפור המסופר בתלמוד הבבלי (מסכת שבת כ"א עמוד ב'). אודות היוונים שנכנסו להיכל וטמאו את כל השמנים. עם נצחון החשמונאים ושובם למקדש הסתבר כי אין במקום אלא פך אחד של שמן נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים.הסיפור הינו סיפור יפה ומעניין רק שבודאי רחוק הוא מהאמת ההיסטורית כרחוק הנס מן המציאות.

לחצו כאן לקריאת המאמר המלא

 כשמישהו משאיר לכם הודעה ש'חפשו אתכם ממס הכנסה' או כשהבן שלי מתלונן ש'המורה לאזרחות מחפש אותי' – די ברור לכם ולי שהחיפוש הזה איננו מבשר טובות. מעניין אם התגובה שלכם תשתנה אם מישהו יאמר לכם שהוא 'מחפש אתכם בְּנרות'. אם אכן היא תהיה שונה זה כיוון שהמשמעות המקורית של הביטוי עברה שינוי. 'לחפש בְּנרות' במשמעות שאנחנו מכירים היום רומז על כך שמישהו משקיע מאמץ וכוונה משמעותיים כדי למצוא, ולכן אפשר להניח שזה לאו דווקא לצורך גביית מס.

לחצו כאן לקריאת המאמר המלא